🌿 מן הפסולת – אל האור: המסע הפנימי מראש השנה ועד שמחת תורה

ניתן לעצמנו מבט כללי וקצר על הימים הגדולים שעברו ועוברים עלינו.

ראש השנה – יום בו האדם ממליך את הקב"ה עליו. מכאן מתחיל המסע.

בנוסף, יום זה הוא יום הדין. בו שקלנו את מעשינו בשנה שעברה – והחלטנו: האם רצוננו לחיות חיים של פירוד ח"ו, או של קשר וחיבור עם הקב"ה.

אחרי שהאדם המליך עליו את הקב"ה, ונעשה עניין הדין – מגיעה שעתו של יום כפור.

יום כפור – יום תשובה וטהרה. ביום זה מאיר אור גדול, שבכוחו לטהר את האדם השב בתשובה.

לאחר שנטהרו הכלים מכל עוביות ורוע ונתקנו.

משם ואילך אנו פונים לעסוק בחיוב.

אבל יש כאן דבר מפתיע.

הסכך, לפחות כפי שהוא מוגדר בגמרא, נעשה מפסולת – "פסולת גורן ויקב".

אם עד עכשיו התרחקנו תכלית ההרחקה מכל לכלוך ופסולת –

בסוכות אנו לוקחים את הפסולת ושמים אותה בראש הגג, בתכלית המעלה והחשיבות!

מדוע?

מפני שאחרי – ורק אחרי – שהאדם התנקה מהרוע,

הגיעה העת דוקא לגלות את היתרון המיוחד שברוע ובפסולת.

סגולתה של הפסולת – שממשיכים עליה את אור האמונה.

כל קושי, כל יסורים או סתירה שאנו רואים בהשגחה.

כל מקום חשוך, בו נראה שאין דרך להסביר אותו,

הופך להיות כלי להמשיך עליו אמונה.

כך אנו מניחים את הסכך – הפסולת - בראש הסוכה,

ובעדו מפציע אור האמונה, ממלא את הסוכה ואופף את האדם היושב בה.

משום כך מכונה חג הסוכות בספר הזוהר הק' "צילא דמהימנותא" – צל האמונה,

כלומר, צל שמופק ממנו אור האמונה.

זו גם הסיבה שבסוכות יש מצווה מיוחדת מאד - השמחה: "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

כי האמונה מאירה את כל המקומות החשוכים, ופותרת את כל הקשיים והספקות.

ומכאן השמחה הגדולה. וכמו שאמרו: "אין שמחה כהתרת הספקות".

אלו הם ימי הסוכות, בהם אנו יוצאים מ"דירת קבע", מהמקום הבטוח והשמור, אל "דירת ארעי", למחסה ארעי וזמני, כדי לגלות את אור האמונה.

אלא שלא די בכל זה. התהליך אינו מסתיים בכך.

בדרך הפנימיות לומדים שישנם שני מיני אורות: אור החסדים ואור החכמה.

אור החסדים הוא תענוג של השפעה לזולת. אלא שאור זה אינו האור של מטרת הבריאה. שהרי לא נבראנו כדי לתת לאחרים, ההפך: נבראנו לשבוע ולהתענג על ה'.

משום כך אור החסדים מוגדר "אור של תיקונים". כי הוא מאפשר לנו להכשיר את הכלים ולהשיג "השתוות הצורה" עם הבורא ית'.

לעומת זאת אור החכמה הוא האור של מטרת הבריאה, האור של שביעה ותענוג.

שני האורות הללו קשורים ותלויים זה בזה: אור החסדים הוא "לבוש" לקבל באמצעותו את אור החכמה בדרך מתוקנת, בלי כל פגם של קבלה לתועלת עצמו.

בדרך עבודת ה' – אור החסדים הוא אור האמונה, ואילו אור החכמה הוא אור התורה.

אין טעם בהשפעה ואין מעלה באמונה, אם היא אינה מביאה בסופה להשגת אור התורה – האור של "להטיב לנבראיו".

משום כך אחרי ימי הסוכות, בהם הפקנו מהפסולת את אור האמונה, ושמחנו בה שמחה רבה – מגיע חג שמחת תורה.

אחרי שבימים הנוראים – ראש השנה וסוכות - נטהרו הכלים מכל קלקול ורוע של רצון לקבל לתועלת עצמו. אחר כך בימי הסוכות קיבלו הכלים כוחות מסך להמשיך חסדים, וכל פסולת הפכה להיות מקור בלתי אכזב לשפע החסדים.

עכשיו הגיע תכלית הכל – אור התורה, האור של מטרת הבריאה.

שוב אנו שמחים בשמחה עצומה, אבל הפעם השמחה אינה מכוח האמונה לבד, אלא אור החכמה מתפשט ומאיר כל פינה חשוכה. מאיר האור של מטרת הבריאה.

בשמחת תורה אנו נותנים את המאמץ האחרון –

אם עד עתה התאמצנו להמשיך על המקומות החשוכים את האמונה,

כעת אנו מתאמצים למלא אותם עצמם באור – במילוי, בשפע התענוג האלקי של מטרת הבריאה – אור התורה.

זהו מאמץ עילאי, כי לקבל תענוג בתוך כלי הקבלה, ומדובר בתענוג עצום – ולשמור שכל זה לא יהיה עבור עצמנו אלא לעשות נחת רוח לה' – לא דבר פשוט הוא כלל.

לכן התפילה של שמחת תורה פותחת בפסוק:

"אתה הָרְאֵתָ לדעת כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו".

עד עכשיו היה זה בצל, באמונה – ועכשיו – ראיה וידיעה.

למען האמת, גם זה אינו הסוף.

בחכמת הקבלה מתייחסים לשמחת תורה – כזיווג, לצורך הולדה.

בשמחת תורה נזרע הזרע של אור התורה.

את הפירות עלינו לגלות בעבודתנו במהלך השנה.

סיכום קצר:

ראש השנה – המלכת הקב"ה, והתוות הדרך.

עשרת ימי תשובה, ששיאם וחתימתם ביום כפור – ימי תשובה.

כלל הימים הללו מוקדשים לניקיון הכלים והכשרתם לקבלת אור ה'. מכאן ואילך העבודה היא בבחינת חיוב – לבנות את בניין הקדושה.

סוכות – עבודת האמונה. ובלשון הקבלה: אור החסדים.

שמחת תורה – אור התורה. ובלשון הקבלה: אור החכמה.

וכל זה, התחלה ושורש לעבודת האדם בשנה הבאה עלינו לטובה.

ועוד כמה מילים לסיום:

א.      לא כולם נמצאים במדרגות הגבוהות הללו, אבל אל יאוש. איש איש כערכו, לכל יהודי חלק בתורה. הרוחניות היא סולם בו האדם מתפתח, ולא הכל מושג ביום הראשון.

ב.      חשוב לדעת, שמחת התורה – עיקרה מכוונת דוקא על העתיד. לשמוח בזכות שניתנה לנו, שזכינו באור התורה, מתוך רצון וחשק גדול לעמול ולעסוק בתורה.

ג.       בזוהר הקדוש מובא שבכוחו של שמחת תורה להמשיך שפע ברכה לכל השנה כולה.כדאי להתאמץ ולשמוח בכל העוז. לא שמחה של ריקנות, אלא שמחה של הודיה ותפילה, שנזכה להתחבר באור התורה.

"נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה".